<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת שלח</h1>
<h2>דף ח.</h2>
עריסותיכם [במדבר ט"ו]. כדי עיסת מדבר(ית) והיא כמנין חל"ה ביצים. ופסק דאפי' אם לש פחות מכשיעור, התנור מצרפן לחלה בשעת אפייתן. ואם לא אפה כשיעור, הלכה כר' אליעזר דהסל מצרפן. וכן פסק דהסל מצרפן לחלה בין לחיוב בין לפטור, ואם אין לו לא לישה ולא אפיה ולא סל ולא טבלא שיש בה לבזבזין טפח, והקיפן זו לזו, ההיקף מצרפן בין לחיוב בין לפטור, וכן פסק בין סל בין היקף מצרפן.
<h2>דף סא:</h2>
ד"א למה נסמכה פרשת ציצית לפרשת מקושש ללמד על המת שחייב בציצית. וק"ק והכתיב (תהלים פ"ח) במתים חפשי כיון שמת אדם פטור מן המצות וכן ראיה מכלאים דאמר [נדה ס"א ע"ב] אבל אתה עושה ממנו תכריכין למת. ועוד ראיה מהא דאמרי' [ברכות י"ח ע"א] דר' חייא ור' (אבהו) [יונתן] הוו קאזלי בבית הקברות גרר תכלת של ר' יונתן א"ל ר' חייא יאמרו לך למחר בא אצלינו ועתה אתה מלעיג אותנו. אלמא מכל הנך דלמתים אין להם ציצית בקבורתם. ומכל מקום יש ראיה דלמתים יש להם ציצית, דאמרי' [מנחות מ"א ע"א] בההיא שעתא רמינן עליה משום לועג לרש חרף עשהו. וכן מצינו במתי מדבר שמצאו שני ציציות בטליתות בפרק הספינה [ע"ד ע"א]. לכך פסק שמסירין הציצית מן טלית של מתים וקושרין אותן בתוך כנפיהן. ויש שמשימין אותן למתים כנגד ליבם, דאם היו מסירין אותן מכל וכל אז הוי לועג לרש [לאותן] שקיימו אותן בחייהן. ועוד דאמרינן [כתובות קי"א ע"ב] צדיקים עומדים בלבושיהן ק"ו מחטה, אם היו להן ציצית בחייהן יהיו כן ציצית בבגדיהן [כשהן עומדין], אך אין נראה מנהג האשכנזים שאין מסירין אותן אך מניחין אותם והכנפות חוץ לארון, ול"נ דא"כ הם מלעיגין על אותן הקבורים שם (שלא היו להם ציצית) [שאין להם ציציות]. לכן נראה כדפי' להסירן מן הכנפות ולקשור אותן בתוכו. וכן משמע במס' שמחות [פי"ב] דאמר אבא שאול קברוהו (והטילו) [בטלית והתירו] ציציתו מעליו.
